פירוש מהרז״ו על שמות רבה כ״א:י׳

מהדורה: ווילנא, האלמנה והאחים ראם, תרל"ח

מקור שמות רבה כ״א:י׳
10 וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, אִם בַּיָּם לָמָּה בַּיַּבָּשָׁה, וְאִם בַּיַּבָּשָׁה לָמָּה בְּתוֹךְ הַיָּם, אֶלָּא מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹא נִקְרַע לָהֶם הַיָּם עַד שֶׁבָּאוּ לְתוֹכוֹ עַד חוֹטְמָן, וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה לָהֶם יַבָּשָׁה. דָּרַשׁ רַבִּי נְהוֹרָאי, הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל עוֹבֶרֶת בַּיָּם וּבְנָהּ בְּיָדָהּ וּבוֹכֶה, וּפוֹשֶׁטֶת יָדָהּ וְנוֹטֶלֶת תַּפּוּחַ אוֹ רִמּוֹן מִתּוֹךְ הַיָּם וְנוֹתֶנֶת לוֹ, שֶׁנֶאֱמַר תהלים קו, ט: וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר, מַה בַּמִּדְבָּר לֹא חָסְרוּ כְלוּם, אַף בַּתְּהוֹמוֹת לֹא חָסְרוּ כְלוּם. הוּא שֶׁמּשֶׁה אָמַר לָהֶם דברים ב, ז: זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר, שֶׁלֹא הָיוּ חֲסֵרִים אֶלָּא לְהַזְכִּיר דָּבָר וְהוּא נִבְרָא לִפְנֵיהֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ דִּבּוּר לֹא הָיוּ חֲסֵרִין, אֶלָּא מִי שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ דָּבָר וְהוּא נַעֲשָׂה, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים עח, יח: וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם. דָּבָר אַחֵר, לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר, שֶׁלֹא הָיָה חָסֵר דָּבָר בָּעוֹלָם, וּמָה הָיָה חָסֵר, תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר הושע יד, ג: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'.
פירוש פירוש מהרז״ו על שמות רבה כ״א:י׳
10 עד חוטמן. שהיה מוטל עליהם להראות אמונתם עד סוף חייהם ואז ה' יגמור בעדם ודורש מדה ט"ו:
11 בתהומות כמדבר. דורש מדה ט"ו כנ"ל והכריע מפסוק זה ע"פ מדה י"ז שהיו בתוך הים כמו ביבשה:
12 לא חסרו כלום. כמ"ש לא חסרת דבר כפי פשוטו ועוד דרש שתיבת דבר מיותר ודורשו מלשון דיבור וכו' שדרשו על פסוק ולא יראה בך ערות דבר ערות דיבור. ופי' שהדבור שדברת לא חסרת אותו ור"ש דורש לא חסרת דבר שלא הוצרכת לדבר אבל הרהור חסרת והוצרכת וע"פ מדה י"ז. ועי' מדרש תהלים מזמור כ"ג לקמן פ' כ"ה ס"ג באריכות ובביאור:
13 לא היו חסרים דבר בעולם. דורש כר' נהוראי ותיבת דבר מיותר ומופנה לגז"ש על תשובה: